החלטה בתיק ע"מ 53/05

המערער, רב"ט אנדרי קוזין, משיג על החלטתו של סגן הנשיא הנכבד של בית הדין קמא, שבה נעתר באופן עקרוני לבקשת התביעה הצבאית והורה על הארכת מעצרו הממשי, תוך קציבת המעצר (בשלב זה) עד לתאריך 12/12/05.

למערער מיוחסת בכתב האישום עבירה של שימוש בלתי חוקי בנשק, לפי סעיף 85 סיפא לחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו-1955.

למעשה, אין מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה באשר למעשה המיוחס למערער, דהיינו כי בתאריך 18/11/05 בשעה 23:00 לערך, באזור השוק בצפת, הוא נטל את כלי נשקו האישי מסוג רוס"ר 16-M (להלן: הנשק), טען אותו במחסנית מלאה ב-29 כדורים, העביר את הנצרה למצב "בודדת" וירה לעבר גבעה שמעליה שכונת מגורים, את 29 הכדורים, ולאחר מכן 29 כדורים נוספים ממחסנית נוספת שהייתה ברשותו.

סגן הנשיא הנכבד ציין בהחלטתו, בין היתר, כי:

  "מדובר בנסיבות שיש בהן כדי לבסס עילה של מסוכנות, אשר אינה מאפשרת לשחרר את הנאשם ממעצרו כעתירת הסניגור. הנאשם מפרט באימרותיו כי חש מצוקה בשל הבעיות האישיות בבית וכי ביצע את הירי כדי 'להוציא את העצבים' שלו, והירי בוצע לאחר שהנאשם שתה כוס יין. הנאשם מציין עוד כי באזור שבו ירה היו בנייני מגורים, כ-10 מטר מעל החומה שעליה ירה. ממזכר של רס"ר ממשטרת צפון עולה כי מדובר בשטח בנוי באזור השוק, אשר בשל השעה המאוחרת והעובדה שמדובר היה בליל שבת לא היו בו עוברי אורח...

העובדה שהנאשם מוצא פורקן בירי אינטנסיבי וחסר אחריות מעורר חשש שמא הנאשם ישוב לסורו אם ישוחרר ממעצרו, שהרי הנסיבות האישיות הקשות שלו אינן צפויות לבוא על פתרונן למרבה הצער בזמן הקרוב...

 לא למותר לציין לעניין זה כי מסוכנות בעת ביצוע ירי אינה נמדדת דווקא בכיוון הנשק כלפי גופו של הזולת וכי 'יתכנו מצבים שבהם מתקיים סיכון, אליו מודע אוחז הנשק, גם אם כלי היריה אינו מכוון כלפי אדם אחר...'  כפי שנאמר ב- ע/34/00 בעניינו של רב"ט קוגן...

 שוכנעתי אפוא כי מתקיימות בנסיבות שלפנינו גם עילה מניעתית וגם עילה של פגיעה במשמעת הצבאית, אשר מצדיקות את המשך מעצרו-הסגור של הנאשם.

 עם זאת לא ניתן להתעלם מהנסיבות האישיות הקשות של הנאשם, ועיקרן בכך שסבו שוכב על ערש דווי וככל הנראה ימיו ספורים וגם אימו החד הורית סובלת מבעיות רפואיות קשות... ניתן להעריך שמשפטו של הנאשם יכול להסתיים בפרק זמן לא ארוך, ומטעמים אלה החלטתי להימנע מלעצור אותו עד תום ההליכים, ותחת זאת לעצור את הנאשם לתקופה קצובה שבמהלכה ניתן יהיה לסיים את משפטו...".

לטענת בא-כוחו המלומד של המערער, אין מתקיימת במקרה דנא כל עילת מעצר: אין נשקפת מהמערער מסוכנות, ואין מתקיימת עילת המעצר הצבאית של הפגיעה במשמעת הצבא, באשר לא היה סיכון מכוון של הזולת. כמו-כן, אליבא דהסניגור, מעצרו של המערער מהווה משום הפלייתו לרעה, לעומת מקרים דומים, לשיטתו, של ירי ב"מטווחים פרטיים" ושל "ירי בחתונות" שבהם אין התביעה עותרת למעצר כלל. בנוסף לכך, לדעת הסניגור, משפטו של המערער לא יסתיים בתוך התקופה שנקצבה למעצר, שכן ההקראה במשפט קבועה לתאריך 5/12/05, ובדעתו של הסניגור לפנות לסגן הפרקליט הצבאי הראשי ולבקש להמיר את סעיף האישום לאישום שאינו נושא רישום פלילי. על-כן עתר הסניגור לשחרר את המערער כליל ממעצר.

מנגד, לטענת התובע הצבאי המלומד, אין מקום לשחרר את המערער ממעצרו הממשי, וזאת מהנימוקים שפורטו בהחלטת הערכאה קמא.

לאחר שבחנתי את מכלול השיקולים והנסיבות, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל באופן חלקי, כפי שאפרט להלן.

כאמור, אין חולק על קיומן של ראיות לכאורה.

ספק בעיניי אם מתקיימת במקרה דנא עילת מעצר מניעתית של מסוכנות. מדובר באירוע חד-פעמי, מצד חייל שאין לו כל הרשעות קודמות דומות. מכל מקום, אין יסוד סביר לחשש כי המערער עלול לחזור על מעשהו ולסכן את בטחון הציבור או הזולת, אם ישוחרר לחלופת מעצר.

עם זאת, כפי שקבע סגן הנשיא הנכבד, אכן מתקיימת במקרה זה עילת המעצר הצבאית של הפגיעה במשמעת הצבא, שהמבחן להתקיימותה הינו מבחן הסיכון המכוון של הזולת, על-ידי שימוש פסול בנשק. אמנם, לא היה כיוון של הנשק לעבר מאן דהוא; אולם, אף על פי כן, היה סיכון ממשי של חיי הזולת (ראו למשל והשוו: ע"מ/38/99 התובע הצבאי הראשי נ' טור' קלצקי, בפסקה 5; ע"מ/47/99 התובע הצבאי הראשי נ' טור' שצרבקוב, בפסקה 5; ע"מ/34/00 רב"ט קוגן נ' התובע הצבאי הראשי, בפסקה 8).זאת, לאור הנסיבות החמורות של הירי: המערער ירה 58 כדורים לעבר גבעה שמעליה שכונת מגורים (לאחר ששתה כוס יין).

כמו-כן, ספק אם משפטו של המערער יסתיים בתוך תקופת המעצר שנקצבה על-ידי הערכאה קמא.

חרף קיומן של ראיות לכאורה ושל עילת מעצר, כפי שעולה מהאמור לעיל, נראה לי כי ניתן להשיג את תכלית המעצר על-ידי חלופת מעצר, דהיינו על-ידי מעצר-פתוח, תוך שהמערער לא ישא נשק, עד תום משפטו.

סוף דבר, הערעור מתקבל באופן חלקי, כך שהמערער ישהה במעצר-פתוח ביחידתו בלא שישא נשק, וזאת עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו.

לנוכח מצבו הרפואי הקשה של סבו של המערער, ניתן בזה למערער היתר לשהות מחוץ ליחידתו, כדי לבקר את סבו, באופן שעל המערער להתייצב למעצר-פתוח ביחידתו מחרתיים, ה-29/11/05, עד השעה 10:00. עותק מההחלטה יועבר אפוא למפקד יחידתו של המערער.